אחד האתגרים הגדולים ביותר עבור משפחות של הלומי קרב אינו רק ההתמודדות עם הפוסט טראומה עצמה אלא שלפעמים האתגר הגדול ביותר הוא להסביר ולתווך לילדים מה קורה לאבא.
ילדים רואים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.
הם רואים את העייפות, הם רואים את חוסר השינה, הם רואים את הימים שבהם אבא שמח וצוחק, ואת הימים שבהם הוא שקט, עצבני או מרוחק יותר.
כאשר לא מסבירים להם מה קורה, הם בדרך כלל ממציאים לעצמם הסברים.
ולצערנו, ההסברים שילדים נותנים לעצמם הם לעיתים קרובות הרבה יותר קשים מהאמת.
"עשיתי משהו לא בסדר", "אבא כועס עליי", "אבא כבר לא אוהב אותי" לכן חשוב מאוד לתווך את המציאות בצורה מותאמת גיל.
לא חייבים לספר הכול ולא חייבים להיכנס לפרטים קשים.
אבל כן חשוב להסביר ולא להסתיר.
אפשר לומר לילד:
"אבא עבר דברים מאוד קשים בזמן שהיה בצבא. לפעמים המוח שלו עדיין זוכר את הדברים האלה וגורם לו להיות עצוב, עייף, לחוץ או עצבני יותר.
זה לא בגללך, ואתה לא אשם בשום דבר."
זו אולי אחת המתנות החשובות ביותר שאפשר לתת לילד, הידיעה שהוא אינו הסיבה לקושי.
אז מה כן לעשות?
לדבר בכנות ובשפה פשוטה.
לתת מקום לשאלות.
להסביר שילדים אינם אשמים במה שקורה.
להזכיר שוב ושוב שאבא אוהב אותם.
לעודד את הילד לשתף ברגשות שלו.
מה במיוחד לא לעשות?
אל תאמרו "אל תדבר על זה."
לא להסתיר כל דבר.
אל תבקשו לשתף בפרטים טראומטיים קשים.
לא להשתמש במילים מפחידות שילד לא יכול להכיל.
אל תבטלו רגשות ופחדים.
יש דרך פשוטה להסביר פוסט טראומה לילדים, לפעמים אני מסביר זאת כך:
"המוח של אבא הוא כמו אזעקה שנועדה להגן עליו. לפעמים האזעקה הזאת מצלצלת גם כשאין באמת סכנה."
רוב הילדים מבינים את הדימוי הזה מיד.
מיתוס שכדאי לשבור
יש הורים שחושבים שאם לא נדבר על זה, הילדים לא יושפעו אבל המציאות בדרך כלל הפוכה.
הילדים כבר מרגישים שמשהו קורה.
הבחירה היא לא האם הם ירגישו אלא הבחירה היא האם הם ירגישו לבד עם השאלות שלהם.
חשוב לי לשתף אתכם שמתוך ההבנה עד כמה הנושא הזה משמעותי לילדים ולמשפחות, כתבתי שני ספרי ילדים העוסקים בהלם קרב ופוסט טראומה בגובה העיניים.
"כשאבא שותק" עוזר לילדים להבין מדוע אבא מתנהג לפעמים אחרת, מבלי להרגיש אשמים או מבולבלים.
"החיבוק שמרגיע מפלצות" מסביר לילדים בצורה ידידותית ופשוטה כיצד פועלות מערכות הפחד, הסטרס וההישרדות במוח.
כי לפעמים הדרך הטובה ביותר לעזור לילד להתמודד עם הפחד היא פשוט לתת לו מילים להבין את מה שהוא כבר מרגיש.
והמסר החשוב ביותר הוא שהילדים לא צריכים לדעת מה קרה בשדה הקרב.
הם רק צריכים לדעת דבר אחד:
גם כשהמוח של אבא עדיין נלחם במלחמה ישנה, הלב שלו ממשיך לאהוב אותם בדיוק באותה עוצמה.
שאלות נפוצות
כיצד ניתן להסביר הלם קרב לילדים בצורה שמתאימה לגילם?
הדרך הטובה ביותר היא להשתמש בשפה פשוטה וברורה. אפשר להסביר שהמוח של אבא או אמא עבר חוויה מפחידה מאוד, ולכן מערכת האזעקה הפנימית שלהם פועלת לפעמים חזק מדי. חשוב להדגיש שהילד אינו אשם במה שקורה ושההורה עדיין אוהב אותו, גם כאשר הוא עצוב, עייף או זקוק לשקט.
האם ילדים מרגישים כאשר אחד ההורים מתמודד עם הלם קרב?
כן. ילדים מזהים שינויים בהתנהגות, במצב הרוח ובאווירה בבית גם כאשר לא מסבירים להם דבר. כאשר הם אינם מקבלים הסבר, הם עלולים לפתח פחדים או להאשים את עצמם. הסבר מותאם גיל מעניק להם ביטחון ומפחית בלבול וחרדה.
מה לא כדאי לומר לילדים על הלם קרב?
לא כדאי להעמיס על ילדים בפרטים קשים, תיאורים גרפיים או מידע שאינו מתאים לגילם. בנוסף, חשוב להימנע ממשפטים שעלולים לגרום לילד להרגיש אחראי למצב. המטרה היא ליצור הבנה וביטחון, לא פחד או תחושת אשמה.
האם אפשר לדבר עם ילדים על הלם קרב מבלי להפחיד אותם?
בהחלט. ילדים אינם זקוקים לכל הפרטים. הם זקוקים להסבר פשוט, אמיתי ומרגיע. כאשר ההורה מסביר שהתגובות נובעות מפציעה שנמצאת במוח ובמערכת הסטרס, ושיש דרכים להתמודד איתה, הילדים בדרך כלל מרגישים בטוחים יותר ומבינים טוב יותר את המצב.
כיצד ילדים יכולים לעזור להורה שמתמודד עם הלם קרב?
ילדים אינם צריכים להפוך למטפלים של ההורה. הדבר החשוב ביותר הוא שימשיכו להיות ילדים. אהבה, חיבוק, ציור, משחק משותף או זמן משפחתי נעים יכולים לחזק את הקשר המשפחתי, אך האחריות להתמודדות עם הפציעה נשארת בידי המבוגרים ובידי אנשי המקצוע המלווים אותם.
