"אין לי פוסט טראומה. אני פשוט צריך להמשיך הלאה."
אחד הדברים הכואבים ביותר בפוסט טראומה הוא שלא מעט לוחמים ולוחמות שמראים סימנים ברורים של פוסט טראומה אינם פונים לטיפול.
לא בגלל שהם לא סובלים, לא בגלל שהם לא מרגישים ולא בגלל שהם לא מבינים שמשהו השתנה.
אלא כי לפעמים עצם ההכרה במה שקורה מפחידה יותר מההתמודדות עצמה.

כבני משפחה ובני זוג, חשוב להבין:
הרבה פעמים אתם רואים את הקושי הרבה לפני שהם מוכנים לראות אותו בעצמם.
אתם רואים את חוסר השינה, את ההתפרצויות ואת ההסתגרות.
אתם גם רואים את העייפות, את הדריכות, את ההימנעות ואת האדם האהוב עליכם שכבר לא באמת מצליח לנוח.

אבל כאשר אתם מעלים את האפשרות שמדובר בפוסט טראומה, אתם נתקלים לעיתים קרובות בתגובה מוכרת, כמו קיר בטון:
"אני בסדר," "זה יעבור", "אני לא צריך טיפול" ו"יש אנשים שעברו הרבה יותר ממני"

מאחורי המשפטים האלה לא תמיד עומדת אמת, לפעמים עומדים מאחוריהם בושה, הכחשה ופחד.

הפחד שלא מדברים עליו

הרבה לוחמים חוששים שאם יודו שיש להם פוסט טראומה, הם יאבדו משהו מהזהות שלהם.
הרי כל החיים לימדו אותם להיות חזקים, להחזיק מעמד, לא להישבר ולהמשיך לתפקד במצבים קשים במיוחד.
ואז מגיע הרגע שבו הם צריכים להסתכל במראה ולהודות שמשהו בפנים נפצע.
עבור חלקם, זה מרגיש כמו כישלון.
אבל זו אחת הטעויות הגדולות ביותר.
פוסט טראומה אינה חולשה, היא פציעת הישרדות.

גם המוח מנסה להגן

מבחינה נוירופיזיולוגית, במצבי פוסט טראומה הכחשה אינה תמיד רק בחירה מודעת.
המוח עצמו מנסה להימנע מכאב.
האמיגדלה ממשיכה לזהות סכנה ועובד שעות נוספות.
ההיפותלמוס ממשיך להפעיל את מערכת הסטרס בכל הכוח.
אדרנלין וקורטיזול ממשיכים לזרום בגוף ולשטוף אותו הרבה מעבר לרצוי.
ובתוך כל זה, עצם המחשבה על טיפול עלולה להיתפס כאיום נוסף.

לכן רבים אומרים: "אני לא רוצה לפתוח את זה."
לא כי הם לא רוצים להחלים מהפוסט טראומה, אלא כי הם מפחדים להתפרק.

מיתוס שחייבים לשבור

הטיפול לא יוצר את הפוסט טראומה.
הוא רק מאיר עליה פנס כי הפציעה כבר קיימת.
השאלה היא האם ממשיכים להילחם בפוסט טראומה לבד או מתחילים לקבל עזרה.

המחיר של אי טיפול

פוסט טראומה שלא מטופלת אינה נשארת במקום.
היא נוטה לזלוג לתוך החיים, לשינה, לזוגיות, להורות, לעבודה, לבריאות, לחברים ולאיכות החיים.
לפעמים האדם משוכנע שהוא מסתיר את הקושי אבל הסביבה הקרובה כבר חיה איתו יום־יום.

חשוב לדעת

טיפול בפוסט טראומה אינו רק פסיכולוג וקליניקה.
יש מגוון רחב של דרכי טיפול ושיקום מפוסט טראומה:
טיפול רגשי, טיפול דרך אמנויות לחימה מותאמות, קבוצות תמיכה, כלבי שירות, פעילות גופנית, שיקום תעסוקתי ועוד הרבה טיפולים חדשניים נוספים.
המטרה אינה לשנות את האדם, המטרה היא להחזיר לו את החופש שהפוסט טראומה לקחה ממנו.

לבני המשפחה ובני הזוג

אל תנסו לשבור את ההכחשה בכוח.
אל תנהלו מלחמה מול האדם שאתם אוהבים.
במקום לשכנע, נסו להבין.
במקום להאשים, נסו להקשיב.
ובמקום לומר "אתה חייב טיפול", לפעמים עדיף לומר: "אני רואה שקשה לך", אתה לא צריך לעבור את זה לבד ואני כאן מתי שתצטרך".

והמסר החשוב ביותר

יש לוחמים ולוחמות שהסתערו תחת אש.
יש לוחמים ולוחמות שהתמודדו עם מצבים שרוב האנשים לא יפגשו לעולם.
אבל לפעמים הקרב הקשה ביותר מתחיל דווקא אחרי שהמלחמה נגמרת והאומץ הגדול ביותר אינו להמשיך להעמיד פנים שהכול בסדר.
האומץ הגדול ביותר הוא להסתכל לפציעה בעיניים, להושיט יד לעזרה ולהבין שטיפול אינו סימן לחולשה.
הוא סימן לכך שהחלטת להילחם על החיים שלך.