כאשר רואים הלום קרב בזמן התקף חרדה, הרבה אנשים נלחצים ולא יודעים איך לעזור באמת.
קודם כל חשוב להבין שהתנהגות חריגה כגון התפרצות, זעם, ניתוק מהמציאות, הסתגרות אלה לא התנהגויות בחירה עבורו אלה תגובה טבעית לחלוטין של מערכת סטרס מוצפת ולא מסווסתת.
לפעמים הדברים הכי קטנים הם אלה שעושים את ההבדל הכי גדול.
אז הנה 10 דברים שכן כדאי לעשות:

להישאר רגועים בעצמכם

המערכת של הלום הקרב כרגע סורקת סכנה.
ככל שאתם תהיו רגועים יותר, המוח שלו יקבל מסר שהסביבה בטוחה יותר

לדבר לאט ובקול יציב

כאשר המערכת מוצפת המוח לא קולט מידע מורכב לכן דברו במשפטים קצרים, פשוטים וברורים כמו “אני פה”, “אתה בטוח”, “קח את הזמן”, “תנשום איתי”

ליצור מרחב שקט ובטוח

אם אפשר:
להרחיק התקהלות אך לא למשוך תשומת לב מיותרת אליו
להנמיך רעש
לפתוח מעבר אוויר
להוציא מהמקום הצפוף בצורה שקטה תוך כמה שפחות משיכת תשומת לב
המטרה היא להוריד עומס ממערכת הסטרס.

לעזור לו להתחבר להווה. קרקוע למציאות מסייע להיפוקמפוס "להבין" שהסכנה היא "בעבר" ולא "בהווה"

אפשר לבקש ממנו בעדינות:
להרגיש את הרצפה
להחזיק בקבוק מים
להסתכל סביב ולזהות חפצים
לקחת נשימה איטית
לזהות ריח מוכר (בושם)
לזהות שיר מוכר ברקע
זה עוזר למוח להבין: “אני כאן ועכשיו.”

לתת תחושת שליטה.

בזמן התקף האדם מרגיש לעיתים חוסר אונים מוחלט ושוב הוא חווה חוסר שליטה בסיטואציה אשר מחמירה את מצבו ולכן חשוב לשאול:
“מה יעזור לך עכשיו?”, “רוצה לשבת?”, “רוצה לצאת החוצה?”
לתת לו את הבחירה, לגרום לו להבין שהוא שולט באירוע, גם בחירה היא "קטנה", היא עדיין מחזירה תחושת שליטה.

להיות נוכחים בלי ללחוץ

לפעמים עצם זה שמישהו נשאר לידו בשקט, בלי שיפוטיות, מוריד חצי מהפחד. אז לא חייבים לדבר הרבה, פשוט להיות עוגן בשבילו

להזכיר שההתקף יעבור

בזמן התקף כתוצאה מטריגר המוח מרגיש כאילו זה “לא ייגמר” ותחושת הזמן נפגעת ולכן משפטים כמו “זה יעבור” , “הגוף שלך כרגע בסטרס”, “אתה לא משתגע”, יכולים לעזור מאוד.

לעזור לו לנשום נכון

במצב לחימה או סכנה הגוף לא יכול לנשום בצורה סדירה ואיטית ולכן נשימה איטית מאותת למערכת העצבים שהאיום יורד
נשימה איטית משפיעה על עצב הוואגוס שמפעיל שמכניס לפעולה את המערכת הפרה-סימפתטית (אחראית על רוגע וויסות
אפשר פשוט לנשום לידו בקצב 4 רגוע עד שהגוף מסתנכרן לבד עם הנשימה
נשימה ריבועית: להכניס אוויר דרך האף 4 שניות, להחזיק אוויר בריאות למשך 4 שניות, הוצאת אוויר דרך הפה לאט במשך 4 שניות, החזקת ריאות ריקות במשך 4 שניות וחוזר חלילה

לשמור על הכבוד שלו

לא לצלם ! לא להפוך אותו למרכז תשומת הלב ! לא לדבר עליו כאילו הוא לא שם !
הלום קרב לא צריך רחמים, הוא צריך אנושיות.

לבדוק מה קורה גם אחרי

לפעמים אחרי ההתקף מגיעים רגשי בושה, עייפות, הסתגרות ואשמה עצמית.
דווקא אז חשוב להגיד לו שהוא לא לבד ושאתם שם אם הוא צריך אתכם
והדבר הכי חשוב להבין שבהתקף פוסט טראומה האדם לא “עושה הצגה”
המוח שלו באמת נמצא כרגע במצב הישרדות.

ולפעמים אדם אחד רגוע, מכיל ולא שיפוטי, יכול להיות העוגן שמחזיר אותו חזרה למציאות.