למה יש אנשים שחווה את אותו אירוע, אחד מפתח פוסט טראומה והשני לא ?
חשוב לציין שהתשובה היא לא שחור ולבן אבל מובן כי הפוסט טראומה לא נקבעת רק לפי “מה קרה” באירוע מסויים, אלא לפי איך שהמוח והגוף שלנו חוו, פירשו ואחסנו את האירוע.
שני אנשים יכולים להשתתף באותו קרב, באותו פיגוע או באותה תאונה, אבל המערכת הנוירופיזיולוגית שלהם לא בהכרח תגיב באותה צורה. זה נקרא נוירודייברסיטי (שונות נוירולוגית)
יש כמה גורמים מרכזיים שמשפיעים על זה:
שוני אינדיבידואלי בין מבנה מערכת הסטרס והרגישות הביולוגית
יש אנשים שמערכת הסטרס שלהם רגישה יותר מלכתחילה.
האמיגדלה מגיבה חזק יותר, האדרנלין מופרש מהר יותר, והגוף נכנס למצב הישרדות בעוצמה גבוהה הרבה יותר.
שוני בהיסטוריה האישית וחוויות העבר
טראומות ילדות, הזנחה, חרדה קודמת, אלימות או סטרס כרוני יכולים “להכין את הקרקע” לתגובת סטרס קיצונית בעתיד.
לפעמים האירוע האחרון הוא לא האירוע היחיד, אלא עוד שכבה על מערכת שכבר עמוסה שנים.
כלומר, הקש ששבר את גב הגמל.
תחושת חוסר אונים בזמן האירוע
מחקרים מראים שלא רק עוצמת האירוע או עצימות הלחימה קובעות, אלא גם תחושת השליטה האישית של האדם במהלך האירוע.
אדם שהרגיש חסר אונים לחלוטין נמצא בסיכון גבוה יותר לתגובת פוסט טראומה.
מעגלי תמיכה אחרי האירוע
אדם שחוזר לסביבה מכילה, בטוחה ותומכת, לרוב יתמודד טוב יותר מאדם שנשאר לבד עם הזיכרונות, האשמה והפחד.
עיבוד המוח בזמן הטראומה
בזמן אירוע קיצוני, המוח לפעמים לא “שומר” את הזיכרון כמו זיכרון רגיל. ההיפוקמפוס מתקשה לסדר זמן והקשר, והאמיגדלה צורבת את החוויה כאיום חי ומתמשך.
לכן אצל חלק מהאנשים המוח ממשיך להתנהג כאילו הסכנה עדיין קיימת.
וזה מתקשר לשוני אינדיבידואלי בין מבנה מערכת הסטרס והרגישות הביולוגית
גנטיקה וביולוגיה
יש גם השפעות גנטיות והבדלים בפעילות הורמוני סטרס כמו קורטיזול ואדרנלין.
ושוב זה מתקשר לשוני אינדיבידואלי בין מבנה מערכת הסטרס והרגישות הביולוגית
הדבר הכי חשוב להבין:
פוסט טראומה אינה חולשת אופי.
זו תגובת הישרדות של מוח וגוף שנחשפו לעומס קיצוני מעבר למה שהמערכת הצליחה לעבד.
