אחד הדברים הקשים ביותר עבור בני זוג והורים של הלומי קרב הוא רגע ההתפרצות.
התפרצות יכולה להתחיל ממשהו קטן, משפט שנאמר בתום לב, רעש פתאומי, ויכוח שגרתי, שאלה תמימה ולפעמים אפילו שום דבר שנראה הגיוני מבחוץ.
ואז, תוך שניות, הכול מתפוצץ.
הטונים עולים, העצבים מתפרצים, חוסר סבלנות קיצוני, סגירות, טריקת דלתות, שבירת חפצים, קללות או כעס שנראה גדול בהרבה ממה שהמצב מצדיק.

חשוב להבין משהו.
לא כל התקף זעם של הלום קרב נובע מכעס.לפעמים הוא נובע מפחד.

מבחינה נוירופיזיולוגית, בזמן הצפה רגשית האמיגדלה, מערכת האזעקה של המוח, עלולה לזהות איום גם כאשר אין סכנה אמיתית. היא מפעילה את ההיפותלמוס, שמפעיל את מערכת הסטרס, משחרר אדרנלין וקורטיזול ומכניס את הגוף למצב הישרדות מוגבר.
באותם הרגעים, החלק במוח שאחראי על שיקול דעת, ויסות רגשי וקבלת החלטות, הקורטקס הפרה־פרונטלי, מתקשה לתפקד באופן מיטבי.
המשמעות היא שלא פעם האדם שמולכם אינו מגיב רק למה שקורה עכשיו אלא הוא מגיב גם למה שהמוח שלו חושב שעלול לקרות.

ועדיין חשוב לומר בבירור: פוסט טראומה אינה פוטרת מאחריות על התנהגות.
היא מסבירה חלק מהתגובות, אבל אינה מצדיקה פגיעה באנשים אחרים.
הבנה אינה ויתור על גבולות.

מה לא לעשות בזמן התקף זעם

אל תצעקו בחזרה, אל תנסו "לנצח" את הוויכוח.
אל תגידו: "תרגע כבר", "אתה מגזים", "מה הבעיה שלך?", "זה הכול בראש שלך"
אל תעמדו קרוב מדי, אל תחסמו יציאה מהחדר ואל תנסו לכפות שיחה כאשר האדם נמצא בהצפה מלאה.

ברגעים כאלה, המטרה אינה לפתור את הבעיה אלא למנוע הסלמה.

מה כן לעשות

לדבר בקול שקט ויציב.
לשמור על מרחק פיזי סביר.
להימנע מתנועות חדות או מאיימות.
לתת לאדם אפשרות לקחת מרחב ולהירגע ולהזכיר לו במשפטים קצרים ופשוטים: "אני לא נגדך", "אני כאן כשתצטרך", "נדבר כשיהיה לך קל יותר"
לעיתים זו אינה חולשה להפסיק את השיחה, זו חוכמה.

מה עושים אחרי שהסערה חולפת?

כאן מגיע החלק החשוב ביותר.
לא להתנהג כאילו כלום לא קרה, אבל גם לא לפתוח מיד בחקירה או בהאשמות.
אחרי שהמערכת נרגעה, אפשר לדבר ולברר מה הפעיל את הטריגר ואיך הרגיש כל אחד מהצדדים?
לחשוב יחד מה ניתן לעשות אחרת בפעם הבאה?

דווקא השיחה שאחרי ההתפרצות היא זו שבונה מחדש את הביטחון, האמון והקרבה.

המסר החשוב להורים ולבני הזוג

כאשר אתם עומדים מול התקף זעם של הלום קרב, אתם לא רואים רק אדם כועס.
לעיתים אתם רואים מערכת הישרדות שנלחמת מלחמה שאף אחד אחר לא רואה.
אבל חשוב לזכור גם את הצד השני.
מאחורי הזעם, מאחורי הצעקות ומאחורי ההתפרצות, עדיין נמצא אותו אדם שאתם אוהבים.
האתגר הוא לא לבחור בין הבנה לבין גבולות.
האתגר הוא לדעת להחזיק את שניהם יחד.
כי אהבה אמיתית אינה להתעלם מהפגיעה.
ואהבה אמיתית גם אינה לשכוח שלפעמים מאחורי ההתפרצות עומד אדם מותש, שנלחם כבר שנים בקרב שאיש מלבדו אינו שומע את היריות שלו.