זה נושא מורכב, רגיש ולעיתים גם לא פופולרי.
אבל אני חושב שחייבים לדבר עליו.
כאשר מדברים על הלומי קרב, רבים מניחים באופן טבעי שאדם שסובל מפוסט טראומה ירצה להתרחק ככל האפשר מכל מה שמזכיר לו את השירות, את הלחימה ואת האירועים שעבר.
בפועל, לא מעט הלומי קרב מבקשים בדיוק את ההפך, הם רוצים לחזור למילואים ולפעמים בכל מחיר.
למה הלומי קרב רוצים לשרת במילואים ?
כי המילואים מעניקים משהו שחסר לרבים מהם בחיים האזרחיים.
הם מחזירים את תחושת השייכות, את גאוות היחידה ואת האחווה.
גם חוזרות אליהם תחושת המשמעות והידיעה שאתה חלק ממשהו גדול ממך.
עבור חלקם, זה גם המקום היחיד שבו הם מרגישים "נורמליים".
המקום שבו אף אחד לא שואל שאלות.
המקום שבו כולם מבינים, המקום שבו לא צריך להסביר.
מבחינה פסיכולוגית ונוירופיזיולוגית, החזרה למילואים יכולה להיות מפתה מאוד.
היא מחזירה תחושת ערך, מסוגלות ושליטה.
היא מחזירה משימה, מטרה, זהות אבל כאן מסתתרת גם המלכודת.
ממני אליכם באופן אישי
מניסיוני האישי, אצל לא מעט הלומי קרב החזרה למילואים עלולה לקבל מאפיינים שמזכירים התמכרות.
לא התמכרות למדים, לא התמכרות למלחמה.
התמכרות לתחושה, לתחושת השייכות, לתחושת המשמעות.
התמכרות לתחושת הערך, לתחושת האחווה לתחושת החדות והחיוניות שהמערכת המבצעית מייצרת.
אני אומר את הדברים לא רק כמומחה לטראומה וסטרס.
לא רק כחוקר, אלא גם כרב סרן במילואים בצה"ל וכרב פקד במילואים במשמר הגבול.
אני מכיר את התחושות הללו ממקור ראשון, על הבשר שלי.
התמכרות היא התמכרות
הבעיה היא שבדיוק כמו בחומרים ממריצים, המחיר לא תמיד מגיע בזמן השימוש.
הוא מגיע אחר כך ולפעמים הוא מגיע בגדול.
חזרה לשירות מילואים מבצעי עלולה להוביל להדחקה נוספת של הטראומה במקום לעיבוד שלה.
היא עלולה לחשוף את האדם לאירועים קשים נוספים וליצור טראומות חדשות.
היא עלולה להעלות עוד יותר את רמות הסטרס במערכת שכבר עובדת שעות נוספות והיא עלולה להעמיס על גוף ומוח שגם כך נמצאים לעיתים במצב של דריכות כרונית.
זה לא אומר שכל הלום קרב חייב להפסיק לשרת, ממש לא.
אבל זו שאלה שכל אחד חייב לשאול את עצמו בכנות:
האם אני חוזר כי זה טוב לי או כי זו התחושה היחידה שבה אני עדיין מרגיש חי?
יש לוחמים שמרגישים הכי בבית כשהם חוזרים למדים. אני מבין אותם היטב.
אני מכיר את תחושת השייכות, המשמעות והאחווה.
אבל למדתי עם השנים שלא כל דבר שגורם לנו להרגיש טוב בטווח הקצר באמת עושה לנו טוב בטווח הארוך.
לפעמים המקום שמרגיש הכי מוכר הוא גם המקום שמקשה על הפצע להחלים.
לפעמים אומץ אינו רק להסתער קדימה, אלא הוא לעצור, להביט פנימה ולבחור בעצמך, גם כשהבחירה הזאת קשה יותר מכל משימה מבצעית.
שאלות נפוצות
האם שירות מילואים יכול להחמיר תסמיני הלם קרב?
כן. עבור חלק מהמתמודדים עם הלם קרב, החזרה לסביבה צבאית, חשיפה לרעשים, נשיאת נשק, דריכות מבצעית או מפגש עם זיכרונות מהעבר עלולים להגביר תסמינים כמו חרדה, דריכות יתר, קשיי שינה או הצפה רגשית. עם זאת, ההשפעה משתנה מאדם לאדם.
האם כל הלום קרב פטור באופן אוטומטי משירות מילואים?
לא. הזכאות לפטור או להתאמות בשירות המילואים נקבעת על ידי הגורמים המוסמכים בצה"ל ועל בסיס מצבו הרפואי, הנפשי והתפקודי של כל אדם. כל מקרה נבחן באופן פרטני בהתאם לנסיבות ולמסמכים הרפואיים הרלוונטיים.
מדוע החזרה למדים עלולה להיות קשה עבור חלק מהלומי הקרב?
המדים, הבסיסים, הציוד הצבאי והשפה המבצעית עלולים לשמש טריגרים שמחזירים את המוח לזיכרונות מתקופות לחימה או לאירועים טראומטיים. אצל חלק מהאנשים, עצם החזרה למסגרת צבאית מפעילה מחדש מנגנוני סטרס שהיו רדומים במשך תקופה ארוכה.
מהם הסימנים לכך ששירות המילואים משפיע לרעה על מצב נפשי?
החמרה בקשיי שינה, סיוטים, עצבנות, התקפי זעם, חרדה, הסתגרות, דריכות מוגברת, ירידה בתפקוד או מצוקה רגשית משמעותית לאחר קבלת צו או במהלך השירות עשויים להעיד על קושי בהתמודדות עם המילואים. במצבים כאלה חשוב לפנות לגורם מקצועי מתאים.
האם ניתן להמשיך לתרום למדינה גם ללא שירות מילואים פעיל?
בהחלט. תרומה למדינה ולחברה אינה נמדדת רק באמצעות שירות מילואים. רבים מהלומי הקרב ממשיכים לתרום באמצעות עבודה, התנדבות, פעילות קהילתית, הדרכה, סיוע לאחרים ותרומה מניסיונם האישי. לכל אדם יש דרכים שונות ומשמעותיות להמשיך להיות חלק מהעשייה והחברה בישראל.
